דילוג לתוכן העיקרי

מה אמונה באמת יכולה לעשות? ומה אם תפילותינו אינן נענות?

The key guidelines for the text style  is: love, encouragement, education, not pushy explanation, invitation for a change.

אמונה שנועדה לזרוח

אמונה היא אחת המילים הנפוצות ביותר במקרא, ואחד הרעיונות היפים ביותר שבו. ועם זאת, קל לנו לעצור אותה בתוכנו. רבים מאיתנו, גם אלה שאוהבים את אלוהים בכנות, מעדיפים להישאר בצד הבטוח. אנו מתפללים, אך מצפים בשקט לדבר מועט: בנוגע לריפוי, בנוגע לעבודה, בנוגע לדברים החשובים לנו ביותר. אנו חוששים מאכזבה.

אולם האמונה מעולם לא נועדה להישאר מונחת במגירה. היא נועדה לקום, לזרוח ולשנות את העולם לטובה. במאמר הזה נתבונן במה שאמרו ישוע והשליחים על אמונה, ונשאל גם בכנות: מה אם נדמה שתפילותינו אינן פועלות? גם לשאלה הזאת יש תשובות בכתבי הקודש.

גרגיר חרדל

תלמידיו של ישוע ניסו לרפא נער ולא הצליחו. כששאלו מדוע, ענה להם ישוע את התשובה הזאת:

ויאמר ישוע אליהם מפני אשר אינכם מאמינים כי אמן אמר אני לכם אם יש לכם אמונה כגרגר החרדל ואמרתם אל ההר הזה העתק מזה שמה ונעתק ממקומו ואין דבר אשר יבצר מכם׃
( מתי 17:20 )

גרגיר חרדל הוא אחד הזרעים הקטנים ביותר שיש. ישוע אינו מודד את גודל אמונתנו. הוא מראה לנו כמה יכול לפעול גם בטחון קטן ואמיתי באלוהים.

בשורה אחרת מספרת את אותו סיפור מנקודת מבטו של אבי הנער. הוא לא טען שיש לו אמונה מושלמת. הוא אמר דבר כן מאוד:

ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃ ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחסרון אמונתי׃
( מרקוס 9:23-24 )

„אני מאמין, עזור לי בחוסר אמונתי” היא תפילה שאלוהים מקבל ברצון. איננו צריכים אמונה מושלמת כדי להתחיל. די שנתחיל מהמקום שבו אנו נמצאים ונהיה כנים איתו.

מהי אמונה באמת

האיגרת אל העברים מתארת את האמונה לא כמשאלת לב, אלא כביטחון במי שהבטיח:

כי האמונה היא חסן הבטחון במקוה והוכחת דברים לא נראים׃ ובה נחלו האבות עדות׃
( אל העברים 11:1-2 )

אחר כך היא מונה את אלה שחיו כך. הבל הביא מנחה שהייתה רצויה לאלוהים. חנוך הלך כה קרוב אל אלוהים עד שלא מת כפי שמתים אחרים. ועל כולם אומר הכותב:

באמונה הקריב הבל לאלהים זבח טוב מקין אשר היה לו לעדות כי צדיק הוא בהעיד אלהים על מנחתיו ובה עודנו מדבר אחרי מותו׃ באמונה לקח חנוך לבלתי ראותו המות ואיננו כי לקח אתו אלהים והועד עליו לפני הלקחו כי את האלהים התהלך׃ ובלי אמונה לא יוכל איש להיות רצוי אל האלהים כי כל הקרב אליו צריך להאמין כי יש אלהים וגמול הוא משיב לדרשיו׃
( אל העברים 11:4-6 )

שימו לב לשני הדברים שאנו מתבקשים להאמין בהם: שאלוהים קיים, ושהוא גומל לאלה שמחפשים אותו. האמונה מתחילה כקשר. אנו באים אליו מתוך אמונה שהוא טוב ושהוא מקשיב.

אמונה שפועלת

בעיר לוסטרה ישב אדם שמעולם לא הלך, והאזין לדברי פולוס. פולוס הביט בו וראה שהוא מאמין שאלוהים יכול לרפא אותו.

וישמע את פולוס מדבר והוא הסתכל בו וירא כי אמונה בו להושע׃ ויאמר בקול גדול עמד הכן על רגליך וידלג ויתהלך׃
( מעשי השליחים 14:9-10 )

האיש עשה יותר מלקוות. הוא קם והלך. לאמונה יש דרך להניע אותנו לעשות את מה שפעם נראה בלתי אפשרי.

האם אפשר אפוא להאמין ובכל זאת לחיות בדיוק כמו קודם? יעקב עונה בעדינות אך בבירור: אמונה ומעשים שייכים זה לזה. הוא מזכיר לנו את אברהם, שבטח באלוהים כל כך עמוק עד שהיה מוכן להשיב לו אפילו את בנו.

אברהם אבינו הלא במעשיו נצדק בהעלתו את יצחק בנו על המזבח׃ הנך ראה כי היתה האמונה עזרת למעשיו ומתוך המעשים השלמה האמונה׃
( יעקב 2:21-22 )
הנכם ראים כי במעשים יצדק האיש ולא באמונה לבדה׃ כי כאשר הגוף בלי נשמה מת הוא כן גם האמונה בלי מעשים מתה היא׃
( יעקב 2:24,26 )

זה כמו מנורה. אם נאמר שהמנורה דולקת אך איש אינו רואה אור, אזי היא אינה דולקת באמת. מעשינו אינם דרך להרוויח את אהבת אלוהים. הם אורה של אמונה חיה.

איך נראים מעשים כאלה? אולי הם מתחילים בכמה שאלות פשוטות. אם אנו מאמינים שאוצרנו האמיתי נמצא בשמים, מדוע אנו עמלים כל כך כדי לאגור אותו על הארץ? אם אנו אומרים שאנו אוהבים, מדוע אנו עדיין פוחדים כל כך, כשהאהבה חזקה מהפחד?

אל תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלום שם סס ורקב וגנבים יחתרו שם וגנבו׃ אבל תאצרו לכם אוצרות בשמים אשר סס ורקב לא יאכלום שם וגנבים לא יחתרו שם ולא יגנבו׃ כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃
( מתי 6:19-21 )
אין אימה באהבה כי אם האהבה השלמה תגרש את האימה כי באימה מעצבה ואשר באימה איננו שלם באהבה׃
( הראשונה ליוחנן 4:18 )

השאלות האלה אינן האשמות. כל אחת מהן היא הזמנה לבטוח באלוהים קצת יותר. המשורר מראה לנו איך יכול להיראות הבטחון הזה. הוא שומר את דברי אלוהים קרוב אליו כי הם נותנים לו חיים, והוא חי כמי שיודע שאלוהים רואה את כל מעשיו.

לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני׃
( תְהִלִּים 119:93 )
שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל דרכי נגדך׃
( תְהִלִּים 119:168 )

איך נוכל לבחון את אמונתנו?

פולוס מזמין אותנו להתבונן בכנות בלבנו שלנו. זו אינה קריאה להרשיע את עצמנו, אלא להבחין שהמשיח נמצא בקרבנו ולראות מה אמיתי.

נסו נא אתכם אם באמונה אתם בחנו אתכם או האינכם ידעים את נפשכם כי ישוע המשיח בכם אם לא כי נמאסים אתם׃
( השנייה אל הקורינתים 13:5 )

האמונה נבחנת גם בחיים עצמם. פטרוס כתב לאנשים שעברו ימים קשים, והשווה את מצוקותיהם לאש שמטהרת זהב.

אשר בה תגילו אתם המתעצבים עתה מעט לפי הצרך במסת שנות׃ למען תמצא אמונתכם המזקקה יקרה הרבה מן הזהב האבד הצרוף באש לתהלה ולכבוד ולתפארת בהתגלות ישוע המשיח׃
( הראשונה לפטרוס 1:6-7 )

האיגרת אל העברים מוסיפה עוד מחשבה אחת. יום אחד כל מה שאפשר לרעוש ירעש, ורק מה שאינו ניתן לזעזוע יישאר. אמונה שהושמה באלוהים היא דבר כזה, שאינו מתערער.

אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את הארץ כי גם את השמים׃ וזו עוד אחת שאמר משמיע חליפת הנרעשים אשר הם עשוים למען יעמד אשר איננו נרעש׃
( אל העברים 12:26-27 )

כשאנו מהססים בגבול

בני ישראל עמדו פעם בפתח הארץ שאלוהים הבטיח להם. המרגלים סיפרו על ענקים ועל ערים חזקות, והעם פחד וסירב להיכנס. רק כלב ויהושע בטחו באלוהים. על כלב אמר אלוהים שהייתה בו רוח אחרת:

ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃
( בְּמִדְבַּר 14:24 )

הדור שהסס נדד במדבר ארבעים שנה. גם אז לא עזב אותם אלוהים. הוא הנהיג אותם מדי יום, אך הם לא ראו את ההבטחה שפחדו לקבל.

ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃
( בְּמִדְבַּר 14:33 )

יעקב מתאר את אותו מאבק בלבו של אדם אחד. כשאנו מבקשים אך בסתר ליבנו איננו מאמינים שאלוהים יענה, אנו דומים לגל שהרוח דוחפת אנה ואנה.

רק יבקש באמונה ובבלי ספק כי בעל ספק דומה לגלי הים הסער והנגרש׃ והאיש ההוא אל ידמה בנפשו כי ישא דבר מאת יהוה׃
( יעקב 1:6-7 )

אין זה נועד לגרום לנו לחוש אשמה בימים שבהם האמונה חלשה. זו הזמנה להביא אל אלוהים את כל הלב, ולבטוח בו לבדו, בזה שאינו משתנה לעולם.

ומה אם תפילותינו אינן נענות?

זו השאלה הקשה ביותר, והמקרא אינו מתחמק ממנה. ראשית, אמונה אינה נוסחה לקבלת מה שאנו רוצים. היא בטחון באלוהים שהוא טוב. תשובתו עשויה להיות כן, או חכו, או דרך אחרת שאיננו רואים עדיין. יוחנן כותב:

וזה הוא בטחוננו אליו אשר אם נשאל דבר כפי רצונו ישמענו׃ ומדעתנו כי ישמענו לכל אשר נשאל נדע גם זאת כי נשיג את המשאלות אשר שאלנו ממנו׃
( הראשונה ליוחנן 5:14-15 )

כשאנו מבקשים לפי רצונו, שתמיד טוב לנו, נוכל להיות בטוחים שהוא שומע אותנו. שנית, עיכוב אינו סירוב. רבים במקרא המתינו זמן רב, ובטחונם גדל בהמתנה. שלישית, אנו חופשיים תמיד להמשיך לבקש.

אם משהו בלבך נשמר בתוכך, תפילה שחששת להתפלל בקול, אתה מוזמן להתפלל אותה היום. התחל בקטן, קטן כמו גרגיר חרדל. בקש, עשה צעד אחד בכיוון של מה שביקשת, והמשך לבטוח. אלוהים מכבד בטחון, והוא לעולם אינו רחוק מאלה שמחפשים אותו.