דילוג לתוכן העיקרי

יעקב נאבק באלוהים וניצח. מה פירוש הדבר?

יעקב נאבק עם שליח אלוהי עם עלות השחר, אוחז בו בנחישות ובענווה, דבר המסמל התמדה באמונה ואת הברכה שהוא מקבל מאלוהים.

כשיעקב היה בדרכו הביתה לפגוש את אחיו עשו, הוא נאבק עם אלוהים כל הלילה, ובעלות השחר נאמר לו שניצח. מה פירוש הדבר? איך יכול סתם בן אדם לנצח את אלוהים?

הלילה על יד הנהר

יעקב שב אחרי עשרים שנה של היעדרות. הוא עזב את הבית פעם כי עשו רצה להרוג אותו. עכשיו שמע שעשו בא לפגוש אותו עם צבא:

וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו׃ ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות׃
( בְּרֵאשִׁית 32:6-7 )

באותו לילה שלח יעקב את משפחתו מעבר לנהר יבק ונשאר מאחור לבדו:

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃ וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו׃ ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני׃ ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב׃ ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׃
( בְּרֵאשִׁית 32:24-28 )

שימו לב למה שהסיפור אומר. הוא אינו אומר שיעקב גבר על אלוהים. האיש לא הצליח לסיים את המאבק, ובנגיעה אחת בירך הראה מי באמת חזק יותר. מה שיעקב ניצח היה ברכה, כי לא הסכים לשחרר עד שקיבל אותה. כדי להבין מדוע הלילה הזה חשוב, עלינו לראות מי היה יעקב, ובכך עוזר לנו הנביא הושע.

הושע מציב מראה

הושע חי שנים רבות אחר כך ופנה אל ישראל, העם שירד מיעקב ושהתרחק מאלוהים. הוא סיפר מחדש את חיי יעקב כדי שיוכלו לראות בהם את עצמם:

וריב ליהוה עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו׃ בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים׃ וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃ ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו׃ ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל אלהיך תמיד׃
( הוֹשֵׁעַ 12:2-6 )

הושע מזכיר את המאבק ואת התחבולות, אך הוא גם זוכר שיעקב בכה והתחנן. הוא מסיים בהזמנה ולא בפסק דין: ״שוב אל אלוהיך״.

חיים של אחיזה והשתלטות

שמו של יעקב קשור לרגע לידתו, כשיצא כשהוא אוחז בעקב אחיו התאום. לפני שנולדו התאומים אמר אלוהים לאמם דבר שחשוב לענייננו:

ויאמר יהוה לה שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃
( בְּרֵאשִׁית 25:23 )

יעקב לא היה צריך לתחכם כדי לקבל את מה שאלוהים כבר תכנן. אבל הוא עשה זאת. הוא קנה את הבכורה מעשו בשעה שאחיו היה רעב:

ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי׃ ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה׃ ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב׃
( בְּרֵאשִׁית 25:31-33 )

מאוחר יותר רימה את אביו יצחק העיוור בכך שהתחזה לעשו, כדי לקבל את הברכה שנועדה לבכור:

ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃
( בְּרֵאשִׁית 27:19 )

כשעבד אצל דודו לבן, מצא דרך ערמומית להגדיל את עדריו על חשבון לבן. גם לבן התייחס אליו שלא בהגינות, אך יעקב השיב ערמה בערמה:

והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות׃ ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב׃
( בְּרֵאשִׁית 30:41-42 )

ולבסוף עזב את בית לבן בסתר, בלי להיפרד:

ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא׃ ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד׃
( בְּרֵאשִׁית 31:20-21 )

כל זה קרה אחרי שאלוהים דיבר אליו בחלום והבטיח להיות עמו:

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך׃
( בְּרֵאשִׁית 28:15 )

יעקב לא בטח בהבטחה הזאת. הוא ניסה להשיג את הברכה בכוחות עצמו.

מאבק נגד הדרך

במובן הזה, יעקב נאבק באלוהים הרבה לפני אותו לילה ליד הנהר. הוא התנגד לדרך שאלוהים סלל לו וניסה להגיע ליעד בדרכו שלו. המלך דוד, במזמור על המחיר של ההתנגדות לאלוהים ועל הקלה שבסליחה, מתאר מה אלוהים מציע במקום זאת:

אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני׃ אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך׃
( תְהִלִּים 32:8-9 )

אלוהים אינו רוצה לגרור אותנו כמו בהמה עיקשת. הוא מציע להדריך אותנו, אם רק נרשה לו.

הוא ביקש, ואלוהים נתן

ובכל זאת יעקב סירב לשחרר עד שיבורך, ואלוהים נתן לו. הוא קיבל שם חדש, ישראל, ושנים עשר בניו הפכו לשנים עשר שבטים של עם שלם. כשסוף סוף פגש את עשו, הפחד הגדול ביותר שלו נמוג:

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו׃
( בְּרֵאשִׁית 33:4 )

אבל העם שנשא את שמו הלך לא פעם בדפוס הישן שלו: סטייה, מאבק, ואז שיבה. מאות שנים אחר כך דיבר אלוהים על כך באמצעות ישעיהו:

פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם׃ העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על הלבנים׃ הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים בשר החזיר ופרק פגלים כליהם׃
( יְשַׁעְיָהוּ 65:2-4 )

זרועותיו של אלוהים היו פרושות ״כל היום״. זו אותה סבלנות שיעקב פגש ליד הנהר.

בן שלא נאבק

שנים רבות אחר כך הופיע אדם אחד שלא נאבק נגד דרכו של אלוהים. בלילה שלפני מותו התפלל ישו בגן וביקש שהסבל הצפוי לו יוסר. אחר כך מסר את עצמו לתוכנית האב:

וילך מעט האלה ויפל על פניו ויתפלל לאמר אבי אם יוכל להיות תעבר נא מעלי הכוס הזאת אך לא כרצוני כי אם כרצונך׃
( מתי 26:39 )

במקום שבו יעקב נאבק כדי לקבל את שלו, ישו ויתר על שלו. בו אנו רואים איך נראית הדרך כשהולכים בה בלי מאבק.

מה זה אומר לנו

לכן אין לנו צורך להיאבק באלוהים. דוד כתב על מה שעלה לו להתנגד, ועל מה שמצא כשהפסיק סוף סוף להסתתר:

כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום׃ כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה׃ חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה׃
( תְהִלִּים 32:3-5 )

זו ההזמנה שהושע חזר עליה לישראל: שובו. וספר משלי אומר זאת בפשטות:

בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תשען׃ בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך׃
( מִשְׁלֵי 3:5-6 )

כמו יעקב, ייתכן שאלוהים יחזיק בנו לילה ארוך. הבשורה הטובה היא שהוא אינו יריבנו במאבק. הוא זה שממנו אנו מבקשים באמת את הברכה.