מה פירוש ״אהבו את אויביכם״?

אנחנו יכולים לאהוב את רענו, את משפחתנו ואת חברינו. אבל מה פירוש לאהוב את אויבנו? האם באמת עלינו לעשות זאת?

אבל אני אמר לכם אהבו את איביכם ברכו את מקקליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם׃

( מתי 5:44 )

כבר בתיאוריה זה לא נשמע קל, ובמעשה זה נראה כמעט בלתי אפשרי. והאם זה באמת הכרחי?…

בואו נראה כיצד ישוע מסביר זאת.

אבל אני אמר לכם אהבו את איביכם ברכו את מקקליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם׃ למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על הצדיקים וגם על הרשעים׃ כי אם תאהבו את אהביכם מה הוא שכרכם הלא גם המכסים יעשו זאת׃ ואם תשאלו לשלום אחיכם בלבד מה יתרון לכם הלא גם המכסים יעשו זאת׃ לכן היו שלמים כאשר אביכם שבשמים שלם הוא׃

( מתי 5:44-48 )

ואכן, אם נביט סביבנו, נראה שכולם זוכים לאור השמש ולגשם, לאוויר צח לנשימה. אנחנו ואויבינו הושמנו בעולם הנפלא הזה, עם נופים עוצרי נשימה ובעלי חיים מלכותיים…

אם נביט לעומק, נראה שגם לאויבינו היו אם ואב כמו לנו, בין שהכירו אותם ובין שלא. וסביר להניח שהוריהם אהבו אותם כפי שהורינו אהבו אותנו.

הנה ציטוט מספר של שרלוק הולמס מאת ארתור קונן דויל, שבו אחות מתאבלת על אחיה שנהרג, שהיה במקרה אחד הפושעים המסוכנים ביותר בארץ...

״בעיני העולם כולו הוא היה איש אלימות, חציו חיה וחציו שד; אבל בעיניה הוא נשאר תמיד הילד הקטן והעקשן מימי נעוריה, הילד שנאחז בידה.״

האם אויבנו יכול להיות מישהו שאנחנו בעצם אוהבים?

דמיינו כיצד אבינו שבשמיים נפח חיים חדשים במי שאנו קוראים לו היום אויב, שמר עליו כשהיה ברחם אמו, אחר כך הביא אותו לעולם, וסיפק לו כל השנים האלה בגדים, אוכל לאכול ומים לשתות… ועכשיו הוא מצפה בכיליון עיניים להשיב אליו את ילדו האובד, לראות אותו מחייך שוב וקורא שוב לאביו שבשמיים: ״אבא!...״. אלוהים אוהב אותו כפי שהוא אוהב אותנו.

בואו ניזכר כיצד חס דוד על חיי אויבו שאול, שהמשיך לרדוף אחריו ולנסות להרוג אותו.

ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים׃ ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את איביך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט׃ ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול׃ ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי משיח יהוה הוא׃

( 1 שְׁמוּאֵל 24:3-6 )

אלה דברי דוד לשאול על כך:

ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה בך׃ כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך׃

( 1 שְׁמוּאֵל 24:12-13 )

דוגמה נוספת לאהבת אויבים היא ישוע עצמו. בואו נראה מה אמר ישוע על אלה שהתעללו בו וצלבו אותו.

ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל׃

( לוקס 23:34 )

ואלה דבריו של סטפנוס כשגסס לאחר שנסקל באבנים.

ויהי כשמעם את אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם׃ והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את כבוד אלהים ואת ישוע נצב לימין האלהים׃ ויאמר הנני ראה את השמים נפתחים ואת בן האדם נצב לימין האלהים׃ ויצעקו בקול גדול ויאטמו את אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד׃ וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול׃ ויסקלו את אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את רוחי׃ ויכרע על ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל תשמר להם את החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן׃

( מעשי השליחים 7:54-60 )

כשאנו קוראים סיפור כזה, איננו מזהים את עצמנו עם מנהיגי היהודים. אבל מה אם דווקא אנחנו הם אלה שהורגים שליח תמים של אלוהים, החושף אותנו ומאשים אותנו?… איננו נקיים מחטא, והקול שהורם נגדנו לא עלה בלי סיבה.

מה הרגשתם כלפי מנהיגי היהודים כשקראתם כיצד סקלו את סטפנוס? האם הרגשתם כעס, זעם?… ומה לגבי חסד כלפיהם, שהרי הם ניסו להיות צודקים ולדבוק בתורה, ושנאו שנחשפו בדברים שלא עשו כראוי? במובנים רבים אנחנו כמותם, והם כמונו. בואו נאהב אותם למרות מעשיהם הרעים. וננסה לאהוב את אויבינו, בדיוק כפי שאלוהים אוהב אותם.

האהבה מארכת אף ועשה חסד האהבה לא תקנא האהבה לא תתפאר ולא תתרומם׃ לא תעשה דבר תפלה ולא תבקש את אשר לה ולא תתמרמר ולא תחשב הרעה׃ לא תשמח בעולה כי שמחתה עם האמת׃ את כל תשא את כל תאמין את כל תקוה ואת כל תסבל׃

( הראשונה אל הקורינתים 13:4-7 )