מהי התגובה הנוצרית למגפה?

נגיף שאין עליו שליטה, כמו סערה גדולה, נודד בין יבשות ומדביק אנשים סביבנו. מחלקנו הוא לוקח את מקום העבודה ואת חייהם של אנשים שאהבנו. אנו חשים חסרי תקווה מול נגיף שאין לנו טיפול נגדו. אנו מרגישים כאילו אנו שטים בסירה קטנה בלב סופה.

ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃ והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃ ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃ ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃

( מרקוס 4:37-40 )

טבעי לנו לבסס את הביטחון שלנו על הניסיון שצברנו בעולם הזה. כשהדברים מתנהלים כפי שציפינו, אנו רגועים ומאושרים. כשצרה קטנה פוקדת אותנו, אנו מנסים להתעלם ממנה ולהמשיך הלאה. הביטחון שלנו גדל עם הקדמה התעשייתית המעניקה לנו חיים נוחים, ועם התגליות המדעיות המסבירות כיצד הדברים פועלים ומפתחות חיסונים לכל המחלות. אולם יסוד אמונתנו שביר מאוד, והוא קורס במהירות כשקורה משהו יוצא דופן. בואו נתבונן בהבטחה שקיבלנו מאלוהים, אבינו.

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול יהוה אלהיך׃ ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה׃ ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃ ברוך טנאך ומשארתך׃ ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך׃ יתן יהוה את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך׃ יצו יהוה אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך׃ והותרך יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך׃ יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃ ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות יהוה אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות׃

( דְּבָרִים 28:2,3,4,5,6,7,8,11,12,13 )

לא טבעי לנו לחיות את החיים האלה בציות מלא לאלוהים ולמצוותיו. ברגע שחיינו יוצאים מן הצרה, אנו חוזרים לדרכינו הרעות, שוב ושוב...

ואשלח אליכם את כל עבדי הנבאים השכים ושלח לאמר שבו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ושבו אל האדמה אשר נתתי לכם ולאבתיכם ולא הטיתם את אזנכם ולא שמעתם אלי׃

( יִרְמְיָהוּ 35:15 )

אנו רואים את עצמנו בפחד ובחוסר אמונה. דור אחר דור, במשך אלפי שנים, המרו בני האדם את פי אלוהים ואיבדו את ברכותיו. ניערנו את האהבה מיסוד מצוות אלוהים והשארנו רק אמירות יבשות, שמצייתים להן באופן חיצוני ורשמי בלבד. כל זה הביא אותנו אל מקום של פחד, בדיוק כפי שהובטח…

ישלח יהוה בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני׃ יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך׃

( דְּבָרִים 28:20,22 )

כעסו של אלוהים אכן מעורר יראה. אבל לפני שנמהר לשפוט את אבינו שבשמיים על מעשים אכזריים כל כך, בואו נדמיין רופא הכורת רגל נגועה כדי להציל אדם ממוות. טבעי לנו להתמקד בדברים הנראים ולהתעלם מאהבתו של אלוהינו ומרצונו להושיע אותנו. ילדנו יזכור את כעסנו ואת הסטירה הכואבת על גבו, אבל ישכח בקלות כיצד היא הצילה אותו מנפילה מצוק מסוכן. ואנו, הרואים רק את הדברים הארציים, אפילו איננו רואים ממה מציל אותנו כעסו של אלוהים.

אלוהים רוצה שנציית לו בנאמנות. הוא רוצה שלא נפחד ממה שאנו רואים, אלא נשאב ביטחון מאמונתנו.

אשר לא נביט אל הדברים הנראים כי אם אל אשר אינם נראים כי הנראים לשעה המה ואשר אינם נראים הם לעולם׃

( השנייה אל הקורינתים 4:18 )

בין שאתם בסכנת חיים ובין שאתם בשיא בריאותכם, המוות נתפס כדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו. אבל האם זה באמת כך? המוות הוא הדבר האחרון שאנו רואים מאדם. המוות פותח לפנינו את הדלת אל הבלתי נראה, אל הלא נודע.

את הלא נודע בחיינו, או אחריהם, מנהל הפחד שלנו או האמונה שלנו. אנו יכולים להקיף את עצמנו בחושך של הפחד או באור של האמונה. כפי שאנו רואים בחיים הארציים האלה, אנשים מאמינים מצליחים במה שהם עושים. ואין סיבה לפקפק בכך שהאמונה תאיר את הדרך שאחרי המוות למי שמאמינים. דרך אל חיים טובים בהרבה מאשר כאן עלי אדמות.

כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃

( יוחנן 3:16 )

כרגע אנו חיים. ואנו מודים לאלוהינו על הרגע הזה ממש שאנו חיים עכשיו, על היכולת לראות ולנשום, ולחולל שינוי בעולם הזה. אנו עדיין יכולים לראות את יקירינו ולומר להם כמה הם חשובים לנו.

האהבה מנצחת את הפחד ומגלה מי אנו באמת: נבראים בצלם אלוהים. ובעוברו דרך מוות גופני ותחייה, שבר ישוע המשיח את כבלי המוות והביא לנו את רוח הקודש, עוזר בלתי נראה שיכול כעת לשכון בתוכנו.

את רוח האמת אשר לא יכל העולם להשיגו באשר לא יראהו ולא ידעהו ואתם ידעתם אתו כי אתכם שכן הוא אף יהיה בתוככם׃

( יוחנן 14:17 )

הרוח שקיבלנו איננה רוח של פחד, שכן היא מובילה אותנו אל חיי נצח.

כי האלהים לא נתן לנו רוח אימה כי אם רוח גבורה ואהבה ומוסר׃

( השנייה אל טימותיוס 1:7 )

מכאן אנו רואים שאם אנו חשים פחד, הוא אינו בא מן הרוח שנתן לנו אלוהים. אם אנו מתהלכים בחושך של פחד, לא הבאנו עמנו את אור האמונה באדוני, אלוהינו.

ויסף ישוע וידבר אליהם לאמר אני אור העולם כל ההלך אחרי לא יתהלך בחשכה כי אור החיים יהיה לו׃

( יוחנן 8:12 )

עכשיו, כשאתם עומדים במוקד המגפה, במה הייתם בוחרים – בפחד או באמונה? כשאנשים אחרים מביטים בכם בחשכת העולם המפחיד הזה, האם הם יכולים לראות את האור שלכם?

כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות׃ באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו׃ לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם׃ מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים׃ יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש׃

( תְהִלִּים 91:3-7 )

הלוא צויתיך חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת כי עמך יהוה אלהיך בכל אשר תלך׃

( יְהוֹשֻעַ 1:9 )

דבר אינו קורה בעולמנו ללא סיבה. ומה תלמד אותנו המגפה הזאת? האם נוכל באמת להעריך את חיי האדם? האם נוכל להעריך ידידות אמיתית ולהביע הכרת תודה על מה שיש לנו? האם היא תשים קץ למרוץ חסר הטעם אחר תמונה טובה יותר באינסטגרם ועוד מנויים לסרטוני היוטיוב שלנו? האם היא תשים קץ למלחמות על כסף ועל שלטון? האם היא תחזיר את התכלת לשמיים עבור הדורות הבאים? האם נוכל סוף סוף להסיר את הצעיף מעינינו ולראות את העולם האמיתי שברא אבינו?

שלום אניח לכם את שלומי אתן לכם לא כאשר יתן העולם אנכי נתן לכם אל יבהל לבבכם ואל יחת׃

( יוחנן 14:27 )