חשיבותה של הבטחה
מה שאיננו רואים עדיין אמיתי
אנו חיים בעולם גלוי ומעשי, וקל לזלזל במה שאיננו רואים. צדקה שעולה לנו במשהו, בין אם כסף, נוחות או בריאות, עלולה להיראות כהפסד. ידידות עלולה להיראות פחות חשובה כשהיא חדלה להועיל לנו. והבטחה עלולה להיחשב לרשות כשקיומה כבר אינו לטובתנו.
ואף על פי כן, המקרא רואה בהבטחה דבר יקר מאוד. עמידה במילתנו היא אחד היסודות של מלכות השמים שאנו מקווים להיות חלק ממנה. היא מכינה אותנו למלכות הזאת, והיא משפרת את העולם הזה כבר עכשיו, בכך שהיא מביאה ערכים שאינם עושר ואינם כוח. בואו נעיין יחד במה שהמקרא אומר על הבטחות.
זה שמקיים כל הבטחה
הכול מתחיל באלוהים עצמו. הוא הדוגמה למי שאפשר לסמוך על דברו סמיכה מלאה:
לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה׃( בְּמִדְבַּר 23:19 )
כשאנו מקיימים את הבטחותינו, אנו משקפים מעט ממי שאלוהים הוא. ובדיוק זה גורם לעולם סביבנו להרגיש בטוח וחם יותר.
מי יכול לגור קרוב לאלוהים?
המשורר שואל שאלה ששאל כל אחד מאיתנו בשלב כלשהו: מי רשאי לשכון בנוכחות אלוהים? תשובתו היא תיאור של אדם ישר, ופרט אחד בה מדבר ישירות אל נושאנו:
מזמור לדוד יהוה מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך׃ הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו׃ לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו׃ נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יהוה יכבד נשבע להרע ולא ימר׃( תְהִלִּים 15:1-4 )
„נשבע להרע ולא ימיר.” כאן רובנו מתקשים. קל לקיים הבטחה שאינה עולה דבר. ערכה של הבטחה מתגלה כשהיא עולה לנו במשהו.
חשבו לפני שאתם מבטיחים
תורת משה התייחסה להבטחות ברצינות רבה, ובה בעת הייתה רחומה מאוד כלפי מי שחששו להבטיח. איש לא נדרש לדור נדר. אבל מי שנדר נדר לאלוהים, היה עליו לקיימו בלי איחור:
כי תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך חטא׃ וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא׃ מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה אלהיך נדבה אשר דברת בפיך׃( דְּבָרִים 23:21-23 )
הרעיון פשוט ועדין. איננו חייבים להבטיח הרבה. עלינו רק להתכוון למה שאנו אומרים.
התורה גם הכירה בכך שלעיתים אנו מבטיחים מהר מדי, בלהט הרגע, בלי להבין מה אנו אומרים. היא מציעה דרך להמשיך: כשאנו מבינים זאת, מזמינים אותנו להיות כנים בנוגע לכך.
או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה׃( וַיִּקְרָא 5:4 )
כשהבטחה ניתנת בכעס
הנה סיפור שמראה כמה קל שזה יקרה. דוד ואנשיו שמרו על עדריו של אדם עשיר בשם נבל. כשדוד ביקש מעט מזון בתמורה, נבל העליב אותו ושלח את אנשיו בידיים ריקות. דוד זעם, ובכעסו נשבע שכל גבר בבית נבל ימות עד הבוקר:
כה יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד הבקר משתין בקיר׃( 1 שְׁמוּאֵל 25:22 )
אשת נבל, אביגיל, שמעה על כך ומיהרה לפגוש את דוד עם מזון ועם דברי חכמה. דוד הקשיב. הוא הבין כמה קרוב היה לעוול חמור, והודה לה:
ואולם חי יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי לקראתי כי אם נותר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר׃( 1 שְׁמוּאֵל 25:34 )
הסיפור הזה מלמד שני דברים. הבטחה שניתנת בזעם עלולה להפוך למלכודת עבורנו ועבור אחרים. ואדם חכם, שמעז לדבר בשלווה, יכול למנוע אסון. דוד לא התעקש להיות „עקבי”. הוא בחר לסגת, וגם זה חלק מהיושר: להיות צנוע דיו כדי להודות שטעינו.
להבטחה יש שני צדדים
הבטחות אלוהים נאמנות תמיד, אבל האופן שבו מקבלים אותן עשוי להיות תלוי באופן שבו אנו מגיבים. כהן בשם עלי קיבל הבטחה שמשפחתו תשרת את אלוהים לדורות. אבל בניו של עלי ניצלו את מעמדם כדי לנצל את העם. אלוהים שלח לעלי מסר:
לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו׃( 1 שְׁמוּאֵל 2:30 )
אין זה סיפור על אלוהים שחוזר בו מדברו בקלות. הוא מראה שכל הבטחה בינינו לבין אלוהים היא מערכת יחסים. היא מזמינה אותנו להשיב בכבוד וביקר.
כשמזלזלים בהבטחה
המלך האחרון של יהודה, צדקיהו, הומלך בידי בבל, והוא נשבע אמונים למלך בבל בשם אלוהים. אחר כך הפר את ההבטחה הזאת ופנה למצרים לעזרה:
וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל יהוה אלהי ישראל׃( 2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36:13 )
הנביא יחזקאל מתאר כיצד נראה הדבר. הבטחה שנישבעה בשם אלוהים אינה רק הבטחה לאדם. היא גם דבר שאנו אומרים לפני אלוהים:
ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל אלה עשה לא ימלט׃( יְחֶזְקֵאל 17:18 )
כמה דורות מאוחר יותר ראה הנביא זכריה חזון על מגילה עפה עצומה שיצאה על פני הארץ. היא נשאה אזהרה לגנבים ולנשבעים לשקר בשם אלוהים:
הוצאתיה נאם יהוה צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו׃( זְכַרְיָה 5:4 )
אין צורך לקרוא זאת כאיום. זה מראה שאלוהים אכפת לו מאוד מיושר, כי שקרים והבטחות שהופרו פוגעים באנשים אמיתיים, בדרך כלל באלה שבוטחים ביותר.
פשוט כן, פשוט לא
ישוע מציע לנו דרך פשוטה יותר, כזאת שאינה זקוקה לשבועות גדולות. אם אפשר לסמוך על דברנו, איננו צריכים להוסיף עליו דבר:
]73-63[׃( מתי 5:37 )
אחיו יעקב חזר על אותה עצה:
וראש דבר אחי לא תשבעו לא בשמים ולא בארץ ולא בכל שבועה אחרת ויהי הן שלכם הן ולא שלכם לא פן תפלו בידי הדין׃( יעקב 5:12 )
אדם שתמיד מקיים את דברו אינו צריך להישבע בשמים או בארץ. ה„כן” שלו כבר מספיק.
אם הפרנו הבטחה
רובנו הפרנו הבטחות בשלב כלשהו. אולי לא התכוונו, או שרצינו אך לא היה לנו כוח. המקרא אינו משאיר אותנו שם. הוא מזמין אותנו להיות כנים, לתקן את המעוות במידת האפשר, ולפנות אל אלוהים, שהוא טוב לאנשים הבאים אליו בענווה:
ואם נתודה את חטאתינו נאמן הוא וצדיק לסלח לנו את חטאתינו ולטהרנו מכל עון׃( הראשונה ליוחנן 1:9 )
אם זה מונח על לבכם היום, אתם מוזמנים להתחיל בתפילה קצרה. ספרו לאלוהים על ההבטחה שלא יכולתם לקיים, ובקשו ממנו סליחה וכוח. אחר כך, אם אפשר, שוחחו עם מי שאכזבתם.
ולעתיד, אפשר להתחיל בדברים קטנים: לקיים את ההבטחות הקטנות, להגיע בזמן, להחזיר טלפון, לסיים את מה שאמרנו שנעשה. כשה„כן” שלנו אכן אומר כן, אנו בונים משהו שאינו נראה לעין, אבל מחזיק מעמד: אמון, ואופי שמתאים למלכות השמים.