דילוג לתוכן העיקרי

מדוע ביקש אלוהים להקריב בעלי חיים כקורבנות וכמנחות על חטא?

אדם צנוע כורע ברך בראש מושפל ליד מזבח אבנים שעליו שה לקורבן, להמחשה שאלוהים מעריך לב כן וענו יותר מקורבנות של טקס.

כשאנו קוראים את ההוראות המפורטות של התנ"ך על קורבנות בעלי חיים על המזבח, רבים מאיתנו חשים אי נוחות. קשה להבין כיצד יכול אלוהים להתרצות ממותם של בעלי חיים חפים מפשע, ומה הקשר בין זה לבין סליחה. אלה שאלות כנות, והן ראויות להתבוננות עדינה ובלתי נחפזת.

הכול התחיל באנשים

הקורבנות הראשונים במקרא באים מקין והבל. הכתוב אינו אומר שאלוהים ביקש מהם להביא דבר. הם הביאו מתנות מיוזמתם:

ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה׃ והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו׃
( בְּרֵאשִׁית 4:3-4 )

קל להסיק מכך שאלוהים מעדיף בעלי חיים על פני פירות. אבל התבוננו במה שאלוהים אומר לקין אחר כך. הוא אינו מדבר על סוג המתנה. הוא פונה ללבו של קין, ברוך אמיתי:

הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו׃
( בְּרֵאשִׁית 4:7 )

מה שהיה חשוב הוא האופן שבו כל אחד מהם בא אל אלוהים. הבל הביא את "הטוב ביותר" שהיה לו, וקין הביא "מקצת" מיבולו.

מה שאלוהים תמיד רצה

לאורך כל המקרא אלוהים חוזר ואומר את אותו הדבר על קורבנות. הוא מחפש את הלב שמאחוריהם. הוא אומר זאת באמצעות הנביא הושע:

כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות׃
( הוֹשֵׁעַ 6:6 )

המלך דוד למד את אותו הדבר כשהתפלל לאחר כישלון חמור:

כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה׃ זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה׃
( תְהִלִּים 51:16-17 )

הנביא ישעיהו מסביר מה קורה כשמביאים קורבנות בלי לב עניו. אלוהים אכפת לו יותר מהאדם ש"חרד אל דברי" מאשר מהמתנה:

ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם יהוה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי׃ שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה׃
( יְשַׁעְיָהוּ 66:2-3 )

ואנשי מיכה שואלים את השאלה בקול רם. מה נביא? אלפי אילים? את ילדינו שלנו? תשובתו של אלוהים פשוטה וטובה:

הירצה יהוה באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי׃ הגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך׃
( מִיכָה 6:7-8 )

ולמה בכלל דם?

אם אלוהים לא רצה קורבנות לשמם, מדוע התקיימה המערכת הזאת? המקרא מסביר שהיא נועדה להראות עד כמה חמור החטא וכמה הוא עולה, ובה בעת להראות כיצד אלוהים מספק דרך להיות ישרים לפניו:

כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר׃
( וַיִּקְרָא 17:11 )

יחד עם זאת, המקרא כן ומודה שלמערכת הזאת היו גבולות. היא יכלה להצביע על סליחה, אך לא יכלה להשלים את המלאכה:

והוא משל על העת ההוה אשר בה מקריבים מנחות וזבחים אשר לא יוכלו להשלים את לבב העבד׃
( אל העברים 9:9 )
אבל יש שם הזכרת החטאים שנה בשנה׃ כי דם הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים׃
( אל העברים 10:3-4 )

קורבנות בעלי החיים היו כצל, תזכורת לחטא משנה לשנה. הם לא יכלו לשנות לב אנושי.

דרך טובה יותר, שניתנה מתוך אהבה

אז אלוהים עשה דבר מופלא. הוא לא ביקש מאיתנו להביא עוד משהו. הוא נתן בעצמו:

כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃
( יוחנן 3:16 )
אבל בזאת הודיע האלהים את אהבתו אלינו כי המשיח מת בעדנו בהיותנו עוד חטאים׃
( אל הרומים 5:8 )

ישוע סיפר משל על כך. בעל אדמה שולח את בנו האהוב אל האנשים שחוכרים את אדמתו, בתקווה שיכבדו אותו. זוהי תמונה של האופן שבו אלוהים שלח את ישוע, ושל מה שקרה אחר כך:

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
( לוקס 20:13-14 )

במערכת הישנה, הכהן הקריב תחילה קורבן על חטאיו שלו ואחר כך על חטאי העם. ישוע היה ללא חטא. הוא לא היה צריך להקריב דבר בעבור עצמו, והוא לא ביקש את דמם של בעלי חיים חפים מפשע. הוא נתן את עצמו, מתוך הסכמה מלאה לרצון האב, אחת ולתמיד:

אשר איננו צריך יום יום ככהנים הגדולים ההם להקריב בראשונה על חטאתיו ואחרי כן על חטאת העם כי זאת עשה בפעם אחת בהקריבו את נפשו׃
( אל העברים 7:27 )
גם לא בא בדם שעירים ועגלים אלא בדם נפשו בא בפעם אחת אל הקדש פנימה וימצא גאלת עולם׃
( אל העברים 9:12 )

מה זה אומר עבורנו

הכובד שאנו חשים בסיפורים האלה משקף עד כמה כבד באמת מחירו של החטא. זה אינו אומר שאלוהים אכזרי. זהו מחיר שהוא בחר לשאת בעצמו, כדי שלא נצטרך לשאת אותו לבדנו.

לכן ההזמנה היא עדינה. אנו מוזמנים לבוא אל אלוהים כפי שאנו, ולספר לו בכנות היכן טעינו:

ואם נתודה את חטאתינו נאמן הוא וצדיק לסלח לנו את חטאתינו ולטהרנו מכל עון׃
( הראשונה ליוחנן 1:9 )

אם נעשה זאת, נגלה שהקורבן כבר הובא בעבורנו, ושמה שהוא מחפש הוא לב שמוכן לשוב הביתה.