תפקידן של הגאווה והאמונה האמיתית

מטבע הדברים אנשים רוצים להרגיש מכובדים ומוערכים, וזהו הבסיס להערכה העצמית שלהם. גאווה היא רגש נפוץ שגורם לאדם לרצות להציג לראווה את הישגיו ואת תרומתו בחיים. אין זה מפתיע שהמקרא מזכיר פעמים רבות את המילה „גאווה”. לעיתים קרובות אנו מתעלמים מאזכורים כאלה ומבטלים את משמעותם כדבר שאינו נוגע לנו. ובכל זאת, בואו נתבונן בכך מקרוב.

אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה׃

( מִשְׁלֵי 30:32 )

כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר׃

( יְשַׁעְיָהוּ 26:5 )

להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה׃

( אִיּוֹב 33:17 )

בחיי היום־יום אנו מבחינים בין שני סוגים של גאווה: סוג שלילי, המתבטא במשפטים כמו „האדם הזה היה גאה מכדי לעזור”, וסוג חיובי, המתבטא במשפטים כמו „כל הכבוד, אני כל כך גאה בך!” הביטוי השני נפוץ מאוד בחיי המשפחה, שבהם הורים מבקשים לעודד את ילדיהם להתמיד, להתקדם ולהפוך לאנשים מכובדים. בין שאנו מביעים שבח ובין שאנו מביעים גינוי, לשני סוגי הגאווה יש יסוד משותף. בואו נבחן את ההגדרות הנפוצות ביותר של גאווה:

1. תחושה של הנאה או סיפוק עמוקים הנובעת מהישגיו של האדם עצמו, מהישגיהם של אלה הקרובים אליו, או מתכונות או נכסים שזוכים להערכה רחבה
2. מודעות לכבודו העצמי של האדם.

לשתי ההגדרות שלעיל יש יסוד משותף הסובב סביב תכונות ממוקדות בעצמי. „גאווה” משקפת יכולות עצמיות או הישגים עצמיים, בניגוד להסתמכות על עזרתם של אחרים.

רק בזדון יתן מצה ואת נועצים חכמה׃

( מִשְׁלֵי 13:10 )

כפי שאנו רואים, המקרא מגנה שוב ושוב בחומרה את הגאווה המתמקדת בעצמי. הנה רק כמה דוגמאות:

שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים׃

( אִיּוֹב 35:12 )

ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל׃

( 2 שְׁמוּאֵל 22:28 )

כי רם יהוה ושפל יראה וגבה ממרחק יידע׃

( תְהִלִּים 138:6 )

לפני שנסיק מסקנה כלשהי, בואו נתבונן בסיפור המקראי על נבוכדנאצר מלך בבל, שהתגאה בתוצאות מעשיו.

ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי׃

( דָּנִיֵּאל 4:30 )

אף שרובנו איננו מלכים, וייתכן שהישגינו אינם מפוארים, אנו אומרים או חושבים לעיתים קרובות: „בניתי את הבית הזה במו ידיי”, או „הקמתי חברה נהדרת כל כך”, או „ניצחתי מישהו אחר במשחק הזה”, ומתגאים במאמצינו. האם אין זה הוגן להרגיש גאווה כשהשקענו מאמץ רב כל כך במשהו חשוב לנו, בין אם זו השגת עבודה טובה, בניית משפחה חזקה או ניצחון במרוץ?

מחבר ספר החכמה המקראי הנודע, „קהלת”, הכיר בכך שתכונות וכישורים אישיים אינם קובעים לבדם את תוצאות אירועי החיים.

שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם׃

( קֹהֶלֶת 9:11 )

מתברר שהצלחה אינה מובטחת גם למי שמשקיעים מאמץ רב בעבודה, באימון או בתרגול. אם נדלג קדימה לימי הברית החדשה, ישוע מצהיר ששום דבר אינו נעלם מעיני אלוהים, בין שהאירוע נחשב חשוב ובין שהוא נראה חסר חשיבות:

הלא תמכרנה שתי צפרים באסר ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי אביכם׃

( מתי 10:29 )

בואו נחזור לנבוכדנאצר ונבחן מה קרה לאחר שהשמיע את דברי הגאווה שלו על הישגיו:

עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך׃ ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה׃

( דָּנִיֵּאל 4:31-32 )

ברגע אחד איבד המלך נבוכדנאצר את כל מה שהתגאה בו, ונקלע לזמנים קשים, בדיוק כפי שנובא. המלך איבד את כיסאו, את גאוותו ואת כבודו, חוויה שהייתה נחוצה לו כדי להבין וללמוד את הלקח. לאחר זמן מה הבין נבוכדנאצר מי עמד באמת מאחורי כל הישגיו:

ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר׃ וכל דארי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת׃ כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה׃

( דָּנִיֵּאל 4:34-35,37 )

בסופו של דבר למד נבוכדנאצר לקח יקר ערך על גאווה. האם גם אנו יכולים ללמוד את הלקח הזה בדרך קלה יותר, על ידי התבוננות בסיפורו של נבוכדנאצר?

האם הסיפור הזה מרמז שהישגינו אינם באמת שלנו? מה אנו יכולים להשיג לגמרי בכוחות עצמנו? פסוק מהבשורה על פי יוחנן, המצטט את ישוע, מספק את התשובה להלן. שימו לב שישוע חוזר על אותן מילים, ומנסח אותן מחדש בעדינות כדי להדגיש את חשיבותן.

עמדו בי ואני בכם כאשר השריג בל יעשה פרי מאליו אם לא יעמד בגפן כן גם אתם אם לא תעמדו בי׃

( יוחנן 15:4 )

אנכי הוא הגפן ואתם השריגים העמד בי ואני בו הוא יעשה פרי לרב כי בלעדי לא תוכלון עשות מאומה׃

( יוחנן 15:5 )

אלוהים הוא שמעניק לנו כוח ומאפשר לנו לנצח במשחקים או להשיג עבודה טובה. אלוהים הוא מקור הרעיונות היצירתיים כשאנו מתמודדים עם בעיות מורכבות, והוא נותן לנו כוח להתמיד ולהשלים את מה שהתחלנו. ההכרה בדברים האלה חושפת את טבעו האמיתי של אלוהים ואת תפקידו בחיינו, ומקרבת אותנו אליו.

בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תשען׃ בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך׃

( מִשְׁלֵי 3:5-6 )

אל תדאגו כי אם בתפלה ובתחנונים עם תודה תודיעו בכל דבר את משאלותיכם לאלהינו׃

( אל הפיליפים 4:6 )

לכן אם תאכלו או אם תשתו או כל אשר תעשו את הכל עשו לכבוד אלהים׃

( הראשונה אל הקורינתים 10:31 )

הבה נכיר במגבלותינו ונמצא נחמה בהבנה שההסתמכות על ישוע מביאה שלוות נפש, תומכת בנו בעת קשיים ומדריכה אותנו בהתמודדות עם רגשות של גאווה וכבוד.