מדוע ביקש אלוהים מאברהם להרוג את בנו?

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃

( בְּרֵאשִׁית 22:2 )

איך הכול התחיל...

הבטחת אלוהים

בואו נחזור לעבר ונבחן אירועים שהתרחשו שנים קודם לכן. הנה התבוננות בהבטחות שנתן אלוהים לאברהם באותה תקופה.

וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃ ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃ ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃

( בְּרֵאשִׁית 17:16,19,21 )

אלוהים מתחייב לכרות ברית עם יצחק, הבן היחיד שעתידה שרה ללדת. ההבטחה הזאת ניתנה עוד לפני שנולד יצחק, ומעידה על כוונתו הברורה של אלוהים לשמור על חייו. אולם בואו נראה כיצד הגיב אברהם להבטחת אלוהים.

אברהם מגלה חוסר אמונה בדבר אלוהים.

ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד׃

( בְּרֵאשִׁית 17:17 )

מעשיו של אברהם אינם משקפים אמונה חזקה באלוהים.

אברהם עדיין אינו בוטח באלוהים.

מאוחר יותר חזר אלוהים על הבטחתו לאברהם. הפעם אברהם לא הביע כל ספק, אבל שרה כן.

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו׃ ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים׃ ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן׃ ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי׃

( בְּרֵאשִׁית 18:10-13 )

האם נוכל לומר עכשיו שאברהם באמת מאמין באלוהים? אילו האמין, לא היה אלוהים צריך לחזור על הבטחתו. יתרה מזו, הפסוק הבא מראה שאברהם עדיין אינו בוטח באלוהים, שכן הוא מרמה את אבימלך מלך גרר וטוען בשקר ששרה היא אחותו. המעשה הזה מעיד על חששו של אברהם שמותו עלול לסכן את התגשמות הבטחת אלוהים, שהרי בלעדיו לא יהיה יצחק.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה׃

( בְּרֵאשִׁית 20:2 )

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי׃

( בְּרֵאשִׁית 20:11 )

כעבור שנה קיים אלוהים את הבטחתו ונתן לאברהם בן, בדיוק כפי שהבטיח. האם האירוע הזה שינה את אמונתו של אברהם באלוהים?

ההוכחה שאמונתו של אברהם באלוהים הייתה חזקה במיוחד, יותר ממה שאנו יכולים לדמיין.

שנים לאחר מכן, כשיצחק כבר גדל, ביקש אלוהים מאברהם בקשה מזעזעת. למרבה ההפתעה, אברהם נענה מיד ועשה בדיוק את מה שאלוהים ציווה. אף שאברהם אהב אהבה עמוקה את בנו יצחק, ילדו היחיד משרה, הוא לא מנע אותו מאלוהים.

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃ וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים׃ ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים׃ וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו׃

( בְּרֵאשִׁית 22:2,3,9,10 )

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני׃

( בְּרֵאשִׁית 22:12 )

לרגע הזה במקרא יש משמעות עמוקה, ולא רק בגלל היבטיו המוסריים, שבדרך כלל מושכים את תשומת הלב.

ראשית, אלוהים הכיר את אברהם היכרות מלאה, את יכולותיו ואת מגבלותיו, עוד לפני שביקש את בקשתו. באותו אופן אלוהים מכיר מראש כל אדם, עוד לפני שהוא עושה או אומר דבר.

אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃

( תְהִלִּים 139:2-4 )

באותו זמן, לאברהם יש אמונה בלתי מעורערת באלוהים, והוא בטוח שהבטחות אלוהים יתגשמו. הוא מבין ללא ספק שאלוהים יעמוד בהתחייבותו לכרות ברית עם יצחק ועם צאצאיו. לכן, לפי אמונתו של אברהם, יצחק אינו יכול פשוט לאבוד. ואם יבוא המוות, אברהם בוטח ביכולתו של אלוהים להחיות את יצחק או להתערב בדרך שתתאים להבטחתו. אברהם מבטא את הביטחון הבלתי מעורער הזה כשהוא אומר שהוא ויצחק ישובו, ומצפה שאלוהים עצמו יספק את הקורבן הנדרש.

ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם׃

( בְּרֵאשִׁית 22:5 )

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃ ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃

( בְּרֵאשִׁית 22:7-8 )

ההדגמה הזאת של אמונת אברהם מוצגת לנו, קוראי המקרא, כדי להדגיש את עומק האמונה של האיש שאלוהים בחר בו. היא מבליטה את המשמעות הגדולה של מעשיו ואמונתו של אברהם עבור כולנו.

והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃

( בְּרֵאשִׁית 22:18 )

אברהם לא הקריב את בנו; אלוהים הוא שהקריב את בנו שלו...

אף שאברהם האמין שבסופו של דבר בנו יהיה בחיים, הוא לא ידע איך ומתי. במובן מסוים, יצחק היה „מת” בעיני אברהם במשך המסע הארוך בן שלושת הימים אל ההר שאלוהים קבע, ו„קם” ביום השלישי, בסופו. ההקבלה הנוגעת ללב הזאת מהדהדת את צליבתו ותחייתו של בן האלוהים, ישוע, שנצלב וקם ביום השלישי.

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק׃

( בְּרֵאשִׁית 22:4 )

וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים׃

( הראשונה אל הקורינתים 15:4 )

בלי להבין את האהבה העמוקה ואת יראת האלוהים שהביאו את אברהם להיות מוכן להקריב את בנו, ייתכן שיהיה לנו קשה להבין את אהבת אלוהים אלינו. גם אלוהים נתן את בנו היחיד לשאת את הצלב למען ישועתנו.

כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃

( יוחנן 3:16 )